"טובת הילד" במובנה האידיאלי מחייבת כי ילד יגדל במחיצת שני הוריו, במסגרת תא משפחתי שלם ויציב. בפרוץ סכסוך בין ההורים, מחוייב בית המשפט לבחון את טובת הקטין הקונקרטי ולקבוע הסדר משמורת אשר יבטיח מסגרת יציבה, במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר לשם כך, תוך שמירה על הקשר בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן.

בתי המשפט נדרשים ליצוק תוכן למושג "טובת הקטין", בכל מקרה לגופו, על בסיס חוות דעת מומחים, מחקר, ניסיון, שכל ישר, היגיון, וכיוצ"ב.

להורה משמורן נתון שיקול דעת לקבל החלטות שהן טפלות או אינהרנטיות לזכות למשמורת פיזית, בלא להיוועץ בהורה האחר. אולם בעניינים "עקרוניים" הנוגעים לאורח חיי הילד, כדוגמת בריאותו וחינוכו, על ההורים להחליט יחד.

המגמה הנוהגת כיום במשפטנו הינה קביעת משמורת משותפת, היכן שקיימים התנאים המאפשרים זאת. המשמורת המשותפת מגשימה הלכה למעשה את זכות היסוד של הקטינים לחוות כל אחד מהוריהם כהורה משמורן ולגדול עמם.

התנאים המרכזיים לכינון הסדר משמורת משותפת, הם, בין היתר (הרשימה איננה סגורה):

א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים; ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; ג. רצון הילד; ד. מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; ה. קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; ו. מגורי ההורים בסמיכות זה לזו; ז. תפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם.

בית המשפט יכול להיעזר בחוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט. המדובר בגורם חיצוני, אובייקטיבי ומקצועי, שמהווה אמצעי חשוב ומשמעותי, אשר יוצק תוכן קונקרטי עבור בית המשפט.

לבית המשפט נתון שיקול הדעת האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה, או אף לסטות מימנה במקרים המצדיקים זאת. ניתן לקבל את הממצאים, קביעות בנוגע לדמויות הנבדקות או חלקן, ברם אין הכרח לקבל את כל חוות הדעת במלואה.

אחד הכלים הנפוצים לבתי המשפט הוא תסקיר עו"ס לסדרי דין – תסקיר סעד.

בדרך-כלל התסקיר מסתמך על שיחות עם בעלי הדין, ביקורי בית, שיחות בנפרד עם הילדים ועל דוחות חינוכיים ביחס להם. התסקיר סוקר את המערכת הזוגית והמשפחתית ואת הסכסוך בין הצדדים ומביא את עמדות ההורים ביחס לתובענה למשמורת. בסוף התסקיר יש פרק המלצות ובו החלופות המוצעות, על היתרונות ועל החסרונות.

התסקיר אמנם אינו בגדר חוות דעת מומחה, כשמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, אולם מוענק לו מעמד מיוחד בחיקוקים שונים וכבר נקבע שיש לתת לו משקל יתר, בדומה למומחה, הוא גורם אובייקטיבי וניטראלי, הממלא חובתו בהתאם לחוק ועל פי החלטות ביהמ"ש. לפיכך ולכאורה, ככל שהתסקיר מבוסס על ממצאים, ראיות, חוות דעת וכיו"ב, בימ"ש ייטה לאמצו.